Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 7a
לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין נִפְדִּין תְּמִימִים לְדִבְרֵי חֲכָמִים נִפְדִּין תְּמִימִין
Traduction
according to the statement of Rabbi Shimon, they may not be redeemed as long as they are unblemished, since they retain the status of offerings. But according to the statement of the Rabbis, they may be redeemed even when they are unblemished, as the court initially stipulates that if they are not needed they will not assume the status of an offering. Apparently Rabbi Shimon does not accept the notion that the court can stipulate that there be a delay in the consecration of communal offerings, and the baraita can be adduced as evidence that offerings atone for transgressions committed after their designation as offerings.
Rachi non traduit
לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימין. דהכי גמר לה רבי יוחנן מרביה דפליגי בה רבי שמעון ורבנן לרבי שמעון לית ליה לב ב''ד מתנה עליהן להכשירן לתמידי שנה הבאה [לומר] אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא קדושים לדמיהן שיפדו אותן ממעות חולין בלא מום ויוציאם לחול ויפלו דמיהם למותר תרומה ואחר כך יחזרו ויקחו אותם מתרומה חדשה ויוכשרו לתמידין ולדברי חכמים נפדין תמימים דאית להו לב בית דין מתנה עליהן תנאי זה אלמא לית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה עליהן (בהן) דאי אית ליה יוכשרו לתמידין ולא יקייצו אלא לית [ליה לב ב''ד מתנה] כך שמעתי בשבועות:
וְעוֹד הָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא שְׂעִירֵי עֲצֶרֶת שֶׁקִּבֵּל דָּמָן בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וְנִזְרַק דָּמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֵׁנִי לָמָה הוּא בָּא עַל טוּמְאָה שֶׁאוֹרְעָה בֵּין [זְרִיקָה שֶׁל] זֶה לָזֶה (נִזְרַק דָּמוֹ שֶׁל שֵׁנִי לָמָה הוּא קְרֵיבִין)
Traduction
And furthermore, continued Rav Yosef, son of Rav Shmuel, one can otherwise infer from the goats sacrificed on Shavuot that an offering can atone for transgressions committed after designation; as Rabbi Yirmeya asked Rabbi Zeira: If the goats sacrificed on Shavuot were slaughtered simultaneously and their blood was collected in two cups, and the blood of the first goat was sprinkled, for what sin is the second goat brought? There was no time in the interim for other transgressions to occur. Rabbi Zeira answered: It atones for any incident involving impurity that occurred between the sprinkling of the blood of that first goat and the sprinkling of the blood of this second goat.
Rachi non traduit
ועוד. אי נמי בעית למימר דקרא דחיק ומוקי אנפשיה כשהפרישן בזה אחר זה ובטומאה דערב יום טוב קאמר מי מצית למימר דכי קתני שאירעה בין זה לזה בהפרשה קאמר והא בעא מיניה כו':
בשתי כוסות. נשחטין כאחד ואין שהות לאורועי טומאה בין שחיטתיהן ונזרק דמו של ראשון שני למה קרב לר' שמעון הרי אין טומאה בין זה לזה ואמר ליה לטומאה שאורעה בין זריקתו של זה לזריקתו של זה:
עַד כָּאן לָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ אֶלָּא עֲשֵׂה דִּלְאַחַר שְׁחִיטָה אֲבָל עָשָׂה דִּלְאַחַר הַפְרָשָׁה לָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ
Traduction
One can infer: Rabbi Yirmeya raised the dilemma only about whether or not an offering atones for the violation of a positive mitzva committed after its slaughter and before the sprinkling of the blood. But with regard to the violation of a positive mitzva that one committed after the designation of the offering, before its slaughter, he did not raise the dilemma. Apparently, it was obvious to him that the offering atones for such a violation.
Rachi non traduit
ע''כ לא מיבעיא כו'. אפילו לרבי ירמיה לא מתמה אלא אי מכפר אעשה דלאחר שחיטתו אי לא מכלל דפשיטא ליה דבין זה לזה דקאמר רבי שמעון בטומאת י''ט קאמר בין שחיטתו של זה לשחיטתו של זה:
דִּלְמָא אִם תִּימְצֵי לוֹמַר קָאָמַר
Traduction
The Gemara rejects this proof: Perhaps Rabbi Yirmeya’s dilemma was also with regard to the violations committed after designation. He phrased his question to apply to violations committed after slaughter because he was saying: Even if you say that an offering atones for violations committed after designation, does it atone for those violations committed after slaughter? It may be that neither issue was clear to him.
Rachi non traduit
דלמא אם תמצא לומר קאמר. דלמא תרוייהו קמיבעיא ליה והכי קמיבעיא ליה האי בין זה לזה דקאמר רבי שמעון קודם הפרשה קאי או לאחר הפרשה קאי ואם תימצי לומר אחר הפרשה נמי קאי קודם שחיטה או אפילו לאחר שחיטה עד זריקה ואהדר ליה איהו אפילו עד זריקה ודלמא לא קיימא לן כר' זירא ולא איפשיטא בעיין:
Tossefoth non traduit
דלמא אם תימצי לומר קאמר. ורבי זירא נמי שהשיב נמי לרבי ירמיה על טומאה שאירעה בין זו לזו כמו כן אם תימצי לומר קאמר וקושיא ראשונה ומי אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה לא חש לתרץ דאיכא למימר דאפרשינהו בזה אחר זה ואינו חושש בקושיא דליקו ולימא ליה לקרא כו' ועוד דהיכא דלית ליה תקנתא ברעייה אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה כדמוכח במנחות פ' התודה (מנחות עט:) ומיהו הא מוכח דהיכא דאית ליה תקנתא ברעייה לית ליה לב בית דין מתנה וכאן אית ליה תקנתא ברעייה:
אִיתְּמַר תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם תּוֹדַת חֲבֵירוֹ (כְּשֵׁרָה) רַבָּה אָמַר כְּשֵׁרָה רַב חִסְדָּא אָמַר פְּסוּלָה
Traduction
§ It was stated with regard to a thanks offering that one slaughtered for the sake of another’s thanks offering: Rabba says that it is fit and satisfies its owner’s obligation, and Rav Ḥisda says it is unfit in this regard.
Rachi non traduit
תודה ששחטה לשם תודת חבירו. לא ששחטה ע''מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי קודש שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה [וה''ה] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם:
כשרה. ועולה לבעלים דאפי' שינוי קדש אין כאן:
פסולה. לא עלתה לבעלים דשינוי קדש הוא:
Tossefoth non traduit
תודה ששחטה לשם תודת חבירו כשרה. ועולה לשם חובה משום שנוי בעלים לא מיפסלא דאין שינוי בעלים אלא (א''כ) בזריקה ורב חסדא אמר פסולה פירוש לא עלתה לשם חובה משום דהוי שינוי קודש כשאמר תודת פלוני לשם תודה אחרת של פלוני אבל אמר תודה זו לשם פלוני כשרה גמורה לפי שהוא שינוי בעלים בשחיטה דכשירה גמורה:
הגה''ה רב חסדא אמר פסולה. נראה דוקא בתודה פליג משום דכתיב בהן קרא שלמיו ובקונטרס פירש דהוא הדין בשאר קרבנות:
רַבָּה אָמַר כְּשֵׁרָה תּוֹדָה לְשֵׁם תּוֹדָה נִשְׁחֲטָה רַב חִסְדָּא אָמַר פְּסוּלָה לְשׁוּם שְׁלָמִים דִּידֵיהּ נִשְׁחֲטָה בָּעֵינַן
Traduction
Rabba says it is fit because the thanks offering was slaughtered for the sake of a thanks offering. Rav Ḥisda says it is unfit because it must be slaughtered for the sake of his own peace offering.
Rachi non traduit
לשם שלמים דידיה בעינן. דכתיב זבח תודת שלמיו והאי דאיפלוג בתודה משום דמינה מייתי רבה סייעתא למילתיה מדאבא חנן ומיהו ה''ה לשאר זבחים:
אָמַר רַבָּה מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ וְגוֹ' אַבָּא חָנִין אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּא לְלַמֵּד תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם שְׁלָמִים כְּשֵׁרָה שְׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ לְשֵׁם תּוֹדָה פְּסוּלִים וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה תּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים וְאֵין שְׁלָמִים קְרוּיִין תּוֹדָה
Traduction
Rabba said: From where do I say that it is fit? It is as it is taught in a baraita: The verse states: ''And the meat of the sacrifice of his thanksgiving peace offering…on the day that he presents his offering it shall be eaten'' (Leviticus 7:15–16). Abba Ḥanin said in the name of Rabbi Eliezer: The verse comes to teach that a thanks offering that one slaughtered for the sake of a peace offering is fit, whereas a peace offering that was slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit. And what is the difference between this offering and that offering? A thanks offering is called a peace offering in the verse, but a peace offering is not called a thanks offering.
Rachi non traduit
כשרה. עלתה לבעלים:
פסולין. לא עלו:
שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה פְּסוּלָה הָא תּוֹדָה לְשֵׁם תּוֹדָה כְּשֵׁרָה מַאי לָאו דְּחַבְרֵיהּ
Traduction
Rabba explains: The baraita indicates that a peace offering that was slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit, but a thanks offering that was slaughtered for the sake of some other thanks offering is fit. What, is it not referring to the thanks offering of another, teaching that it satisfies its owner’s obligation?
לָא דִּידֵיהּ
Traduction
The Gemara responds: No, it is referring to another thanks offering of his own, which he designated to give thanks for another incident of deliverance.
Rachi non traduit
לא דידיה. ואע''פ שלא באו על הודייה אחת דארבעה צריכין להודות כדאמרינן בברכות (דף נד:) וכתיב בהו (תהילים ק''ז:כ''ב) ויזבחו זבחי תודה ושחט תודה בשעת עלייתו מן הים לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורין:
אֲבָל דְּחַבְרֵיהּ מַאי פְּסוּלָה אַדְּתָנֵי שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה פְּסוּלָה לִיתְנֵי תּוֹדָה לְשֵׁם תּוֹדָה וְכָל שֶׁכֵּן שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה
Traduction
The Gemara asks: But if one slaughtered his thanks offering for the sake of another’s thanks offering, what is the halakha? Is it unfit, i.e., it does it not satisfy the owner’s obligation? If so, rather than teaching that a peace offering slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit, let the baraita teach that a thanks offering that was slaughtered for the sake of another’s thanks offering is unfit, and one could infer that all the more so a peace offering slaughtered for the sake of a thanks offering is unfit.
שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה דִּידֵיהּ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא מִדְּתוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים שְׁלָמִים נָמֵי קְרוּיִין תּוֹדָה וְכִי שָׁחֵיט לְהוּ לְשֵׁם תּוֹדָה לִיכַּשְּׁרוּ קָא מַשְׁמַע לַן
Traduction
The Gemara answers: It was necessary for the baraita to specify a case where a peace offering was slaughtered for the sake of his own thanks offering. Otherwise, it might enter your mind to say that since a thanks offering is called a peace offering, a peace offering is called a thanks offering as well, and therefore when one slaughters a peace offering for the sake of a thanks offering it should be fit. Therefore the baraita teaches us that this is not the case.
אָמַר רָבָא חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם חַטָּאת כְּשֵׁירָה לְשֵׁם עוֹלָה פְּסוּלָה
Traduction
§ Rava says: A sin offering that one slaughtered for the sake of another sin offering he was obligated to bring is fit; but if one slaughtered it for the sake of a burnt offering it is unfit.
Rachi non traduit
חטאת ששחטה לשם חטאת. כגון חטאת חלב שנשחטה לשם חטאת דם:
Tossefoth non traduit
אמר רבא חטאת ששחטה לשם חטאת כשרה. פירש רבינו תם דרבה כרב חסדא ס''ל דהא דרבה אידחי וטעמא דתודה משום שלמים משמע דר''ל דאיירי ששחטה לשם חטאת חבירו ונראה דלאו בהכי מיירי מדלא קאמר בהדיא חבירו אלא מיירי בחטאת חלב לשם חטאת דם כדאמר רבא לקמן בפירקין (זבחים דף ט:) חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים כשרה לשם חטאת נזיר לשם חטאת מצורע פסולה הני עולות נינהו ואם תאמר ותרתי דרבה למה לי ויש לומר דהך דהכא נקט לאשמועינן דשינוי קודש איפכא משינוי בעלים אע''ג דרבא לא פירש הפסוקים כדבריו מדאמר בריש פירקין (לעיל זבחים דף ג:) דרב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש ומשני [והא] דלקמן נקט לחלק בחטאות וגם משום בעיא דאחר כך דבעי רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו:
מַאי טַעְמָא וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת אָמַר רַחֲמָנָא וַהֲרֵי חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת נִשְׁחֲטָה לְשֵׁם עוֹלָה פְּסוּלָה
Traduction
What is the reason for this distinction? The Merciful One states in the Torah: ''And slaughter it for a sin offering'' (Leviticus 4:33), and therefore, as long as the sin offering was slaughtered for the sake of a sin offering, even another sin offering, it is fit. But if it was slaughtered for the sake of a burnt offering it is unfit.
וְאָמַר רָבָא חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב חַטָּאת פְּסוּלָה עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב עוֹלָה כְּשֵׁרָה
Traduction
And Rava says: A sin offering that one slaughtered for a person other than its owner, but who nevertheless was obligated to bring a sin offering, is unfit. But if one slaughtered it for one who was obligated to bring a burnt offering, it is fit.
Rachi non traduit
כשרה. ועלתה לו:
פסולה. פסולה לגמרי כדתנן חוץ מן הפסח והחטאת:
על מי שמחוייב חטאת. בשינוי בעלים על מנת לזרוק דמה לשם חבירו המחוייב חטאת כמותו:
Tossefoth non traduit
חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשרה. וכגון שלא הפרישה עדיין דאי הפרישה הוה ליה כעל מי שאינו מחוייב כלום אם תימצי לומר דלא מכפרא אעשה דלאחר הפרשה דמסתמא עולה יביא ויכפר על הכל א''נ דאמר הרי עלי עולה דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר:
מַאי טַעְמָא וְכִפֶּר עָלָיו עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ חֲבֵירוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ בִּמְחוּיָּיב כַּפָּרָה כְּמוֹתוֹ
Traduction
What is the reason for this distinction? The Torah states: ''And he shall be forgiven'' (Leviticus 4:26), indicating that it must be specifically he, the owner, who shall be forgiven, and not another person. The other person to whom this is referring, with regard to whom the offering is disqualified, is presumably similar to the owner in that he is also obligated to achieve atonement similar to the owner’s by bringing a sin offering. Whereas if the other person is obligated to bring a burnt offering, and not a sin offering, this disqualification does not apply.
וְאָמַר רָבָא חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב כְּלוּם פְּסוּלָה שֶׁאֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב עָשָׂה
Traduction
And Rava says: A sin offering that one slaughtered for a person who is not obligated to bring anything is unfit, as there is no person among the Jewish people who is not obligated to bring an offering for violating a positive mitzva. Therefore, the one for whom he slaughtered the offering is considered one who was obligated to bring a sin offering.
Rachi non traduit
שאינו מחוייב עשה. שלא עבר עשה ובעשה שייך למימר חטאת כדמפרש ואזיל:
Tossefoth non traduit
על מי שאינו מחוייב כלום פסולה. אי דגרסינן בהא מימרא עולה דגבי עולה נמי כתיב לכפר עליו דאי גרסינן הכא חטאת ל''ל אידך מילתא דרבא דחטאת מכפרת על חייבי עשה מהכא שמעינן לה:
וְאָמַר רָבָא חַטָּאת מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי עֲשֵׂה מִקַּל וְחוֹמֶר עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי עֲשֵׂה לֹא כָּל שֶׁכֵּן
Traduction
And Rava says that a sin offering atones for those obligated to bring a burnt offering for violating a positive mitzva, due to an a fortiori inference: If a sin offering atones for those who are liable for transgressions for which one receives excision from the World-to-Come if he performs them intentionally, all the more so is it not clear that it atones for those liable for failing to fulfill a positive mitzva?
Rachi non traduit
ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה. הלכך מחוייב כפרה כמותו הוא:
Tossefoth non traduit
על חייבי עשה לא כל שכן. מהאי קל וחומר הוה לן למימר דאפילו מקיבעא מכפרא אלא דאינה מכפרא הואיל ועיקרא למילתא אחריתי קאתיא ואהני קל וחומר לקופיא:
לְמֵימְרָא דְּבַת מִינַהּ הִיא וְהָאָמַר רָבָא חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב חַטָּאת פְּסוּלָה עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב עוֹלָה כְּשֵׁרָה
Traduction
The Gemara asks: Is this to say that the violation of a positive mitzva is of the same type as the sins atoned for by a sin offering? But doesn’t Rava say that a sin offering that one slaughtered for a person other than its owner but who was obligated to bring a sin offering is unfit, but if it was slaughtered for a person who is obligated to bring a burnt offering, it is fit, as he is not obligated to provide a similar atonement? Given that burnt offerings atone for violations of positive mitzvot, apparently such atonement is of a different type than atonement for the transgression of prohibitions.
Rachi non traduit
למימרא. דעשה בת מינה דחטאת היא:
והאמר רבא כו' על מי שמחוייב עולה כשרה. אלמא לאו מיניה הוא דהא עבירות עשה בידו שהפריש עולה עליהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source